תוכן עניינים (לה"קליק" כדי להגיע ישירות לנושא)

 1. דבר יום ביומו 3

א. נוסח התפילה   3

ב. ש"ץ  3

ג. תפילות ימות החול  3

ד. קריאת התורה   4

ה. אין עוברים כנגד המתפללים.. 4

2. ראש חודש   5

3. שבת  5

א. שבתות כל השנה.. 4

ב. שבתות מיוחדות   6

 4. ימים נוראים   6

א. סליחות   6

ב. ראש השנה   6

ג. עשרת ימי תשובה 4

ד. יום הכיפורים   8

 5. שלשה רגלים   9

א. יום טוב וחול המועד. 4

ב. פסח   9

ג. שבועות   9

ד. סוכות   10

ה. שמחת תורה   10

 6. חנוכה  11

 7. פורים   11

 8. יום העצמאות ויום ירושלים.. 12

 9. תעניות  12

א. תענית צבור  12

ב. תשעה באב  12

 10. נספחים   12

א. עניני אבלים ואבלות   12

ב. עדיפויות עולים לתורה   13

ג. 4סדר ברכות השחר לניעורים כל הלילה.. 13

ד. דיני לולב של בית הכנסת   14


... ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקות גדולות.

(רמב"ם, עבודת זרת פרק י"ב הל' י"ד)

לא תעשו אגודות אגודות, דנראה כנוהגין שתי תורות.

(רש"י יבמות י"ד ע"ב)

הרבה דברו חז"ל במעלת השלום ובגנות המחלוקת. "גדול השלום שאין כלי מקבל ברכה אלא השלום", "והקב"ה נקרא שלום", "גדול השלום שהשם שנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים להטיל שלום בין איש לאשתו". ובפרט הקפידו על השלום בתוך בית הכנסת, ואמרו חז"ל "מחלוקת בבית סופו להחרב, מחלוקת בבית הכנסת סופו להתפזר".

קהילת "אדרת אליהו", כמו הרבה קהילות בארץ ישראל, מונה אנשים שבאו ממקומות שונים ומגלויות שונות, וכל אחד בא לכאן ומנהגו בידו. במשך עשר שנות קיומו של בית הכנסת גבשנו לנו סדרי תפילה ומנהגים המבוססים על המנהגים השונים ועל מנהגי ארץ ישראל וירושלים. אולם חשוב מאד שיהיה בבית הכנסת מנהג אחיד על מנת לשמור על השלום, ולהמנע ככל האפשר מהעון החמור של מחלוקת.

לשם כך קבצנו בקובץ "מנהגים והליכות" זה את המנהגים המיוחדים לבית הכנסת, ועוד הלכות הנחוצות לקיום התפילה כהלכתה.

תודתנו נתונה לכל אלו שעסקו במלאכה, העורכים, המגיהים, המדפיסים, המעירים והמאירים שתרמו מזמנם ע"מ להוציא לאור קובץ זה.

ויהי רצון "שמי ששיכן שמו בבית הזה ישכין בינינו אהבה ואחוה ושלום ורעות" ויקבל ברחמים וברצון סדר תפילותינו.

הרב אליעזר הללה

רב קהילת "אדרת אליהו"                                              ועד בית הכנסת


1.   דבר יום ביומו

א.      נוסח התפלה

נוסח התפלה בבית הכנסת הוא נוסח אשכנז .

נוסח התפלה מבוסס על סדור "רינת-ישראל".

העובר לפני התיבה יתפלל בנוסח הנהוג בבית הכנסת, למעט תפלת שמונה עשרה בלחש, אותה יוכל להתפלל בנוסח שלו .

היחיד יוכל להתפלל בנוסח שלו, למעט קדיש, קדושה, עלינו לשבח ותחנון (וכן כל דבר הנאמר בקול רם) שבהם הוא חייב לנהוג כמנהג הציבור.

בכל מקרה של ספק, ובהעדר הנחיה אחרת של רב בית הכנסת, ינהגו ע"פ לוח המנהגים המפורסם ע"י הרבנות הראשית לישראל.

ב.      ש"ץ

ש"ץ צריך להיות הגון ופרקו נאה וקולו נעים ויודע להתפלל, והעיקר שיהיה מרוצה לקהל. ומי שמתפלל באלימות ובחזקה אין עונים אחריו אמן·

בימים נוראים ראוי שיהיה הש”ץ נשוי, שנתמלא זקנו ומעל גיל שלושים .

בשבתות, בחגים ובימים מיוחדים יעבור לפני התיבה מי שיודע לנגן הניגונים כמקובל.

אין ממנים לש"ץ בעל עבירות כגון מחלל שבת וכד'.

נהוג שאבל ובעל יאהרצייט עוברים לפני התיבה. סדר עדיפויות לאבלים - עיין להלן בנספח א'.

ש"ץ מתעטף בטלית בכל התפילות.

ג.       תפילות ימות החול

במנין הראשון מתחיל הש"ץ מ"רבי ישמעאל אומר", ובמנין השני - מברכות השחר .

סדר התפילה למאחר לבוא לבית הכנסת - עיין נספח ג'.

זמן תפילת שמונה עשרה - לכתחילה לא לפני הנץ החמה. לכן, ישתנה זמן תחילת המנין הראשון בימים בהם הנץ החמה מאוחר ע"פ לוח הזמנים שיפורסם.

על הש"ץ לוודא כי בתחילת תפילת שמונה-עשרה מצטרפים עמו לפחות עוד ששה מתפללים.

הש"ץ יתחיל בחזרת הש"ץ כאשר לפחות עשרה אנשים שגמרו תפילת שמונה עשרה, ביניהם הרב והש"ץ. בזמן חזרת הש"ץ יש להקפיד להקשיב לש"ץ ולענות "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמן".

המתפלל תפילת שמונה עשרה וש"ץ הגיע לקדושה, ישתוק וישמע הקדושה מש"ץ. לכן, יקפיד הש"ץ לומר בקול רם את כל הקדושה, כולל "קדוש, ברוך כבוד ה' וימלוך".

הש"ץ יאמר "מודים" בקול רם.

הגבאי מכריז "כהנים" ולא הש"ץ.

ש"ץ המקריא לכהנים לא יקריא עד שיכלה אמן מפי הציבור, וכן לא ימשיך להקריא את המלה הבאה עד שתכלה המלה מפי הכהנים. הכהנים לא יברכו עד שתכלה המלה מפי הש"ץ, והקהל לא יענו אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים.

לאחר חזרת הש"ץ - תחנון. בימים ב' וה' אומרים לפני תחנון וידוי וי"ג מידות, אך לא בימים בהם אומרים סליחות.

נפילת אפיים לכתחילה בישיבה (וגם הש"ץ). בשחרית נופלים על היד שאין מניחים עליה תפילין, ובמנחה על יד שמאל, ויש להניח בגד או חציצה אחרת על היד בשעה שנופלים אפיים.

ימים שאין אומרים בהם תחנון: ראש חודש, מערב יום כיפור עד ר"ח חשון, חנוכה, ט"ו בשבט, שני ימי פורים קטן וגדול, כל חודש ניסן, יום העצמאות, י"ד באייר, ל"ג בעומר, יום ירושלים, מר"ח סיון עד י"ב בו, תשעה באב, ט"ו באב, ערב ראש השנה. אין אומרים תחנון כשנמצא בביהכ"נ חתן בימי המשתה, בעל ברית (אבי הבן, הסנדק והמוהל) וכן אם נערכת ברית בביהכ"נ באותו היום. כמו"כ אין אומרים תחנון בבית אבל.

ימים שאין אומרים בהם תחנון - אין אומרים גם במנחה שלפניהם, למעט ערב י"ד באייר, יום לפני ערב ר"ה ויום לפני ערב יום כיפור ויום לפני ברית. כשנמצא בבית הכנסת בעל ברית לאחר שכבר מלו, אומרים תחנון, אלא אם כן התינוק נמצא במקום והסעודה נערכת בו.

ימים שאין אומרים בהם "למנצח": ראש-חודש, חול המועד ערב יום  הכיפורים, ערב יו"ט, אסרו חג, חנוכה, ט"ו בשבט, שני ימי פורים קטן וגדול, יום העצמאות יום ירושלים, ט"ו באב ובבית אבל.

לאחר "אין כא-לקינו" אומרים קדיש דרבנן אף אם אין אבל בביהכ"נ, ולאחריו "ברכו". בימים בהם קוראים בתורה אין אומרים ברכו בסוף התפילה. גם לאחר "עלינו לשבח" במנחה וערבית אומרים קדיש אף אם אין אבל בבית הכנסת.

לאחר תפילת שחרית מתקיים שעור קצר בהלכה יומית.

תפילת מנחה מתפללים כעשרים דקות לפני השקיעה, ותפילת ערבית כעשרים דקות אחרי השקיעה.

המאחר לבוא לתפילת מנחה יוכל להתפלל תפילה קצרה: יאמר ג' ברכות ראשונות של תפילת שמונה עשרה בקול רם, קדושה (בנוסח אשכנז, כמובן) ויסיים ב"אתה קדוש". שאר התפילה ישלים בלחש. (בכל מקרה אין להפריע לשיעור ע"מ להתפלל תפילה זו !)

ד.      קריאת התורה

לכתחילה יש לקרוא בספר התורה המהודר ביותר, הכתוב ע"פ מנהגי אשכנז. סדר עדיפויות לספרי התורה הנמצאים בביהכ"נ ימסר לגבאים ע"י הרב ויעודכן מפעם לפעם ע"פ מצב הספרים.

הש"ץ עולה אל ארון הקודש על מנת לקבל את ספר התורה, וכן בהחזרת הספר לארון הקודש.

סוגרים את ארון הקודש לפני שהש"ץ אומר "שמע ישראל".

בעל ה"פתיחה" מלווה את ספר התורה אל הבימה.

בעל הקריאה יכין היטב את הפרשה ויקרא בקול רם ובמהירות סבירה.

בעל הקריאה הוא הקורא את הפרשה, ולא העולה לתורה, חוץ מאשר "בר-מצוה" העולה לתורה ובשמחת תורה. עם זאת, חייב העולה לקרוא בלחש את הפרשיה עם בעל הקריאה.

העולה לתורה יברך בקול רם באופן שכל הקהל ישמע את ברכתו ויענה אחריה  ברוך ה' המבורך" ו"אמן".

בעל הקריאה יאמר ה"חצי קדיש" לאחר הקריאה.

" כשהעולה האחרון חייב בברכת הגומל", יברך אותה לאחר ה"חצי קדיש".

כשמוציאים שני ספרים, מניחים את שניהם על הבימה בשעת ה"חצי קדיש", וכשמוציאים שלשה ספרים - רק את ספרים ב' וג'.

אין מוסיפים על מנין העולים לתורת המצוין בהלכה, למעט בשבת בשחרית, אז אפשר להוסיף בשעת הצורך (ע"פ שקול דעת הגבאי התורן) לא יותר מעולה אחד.

העולה לתורה בסיום ספר ("חזק") - לא יאמר "חזק חזק ונתחזק" עם הציבור, אלא לאחר שיברך הברכה שלאחר הקריאה .

עשרת הדברות קוראים תמיד בטעם העליון .

בשבתות וחגים בשחרית אומרים "מי שברך" לעולה לתורה. מנהגנו שלא לציין סכום התרומה. הגבאי יאמר "בעבור שיתן בלי נדר מתנה לביהכ"נ".

בשבתות וחגים בשחרית אומרים "מי שברך" לחיילי צה"ל לפני ההגבהה .

המגביה יפתח את הספר כך שיוכלו לראות שלוש עמודות והתפר יהיה באמצע. יש להסתובב באופן בו יוכל כל הקהל לראות את הכתב .

בשבת אומרים "מי שברך" לחולים רק במקרים המוצדקים על פי דין, בהתיעצות עם הרב. בשאר ימות השבוע ניתן לומר "מי שברך" לחולים לכל חולה אף שאין בו סכנה.

המפטיר לא יתחיל ההפטרה לפני שגמר הגולל לגלול, וכן כשיש שני ספרים אין מתחילים לקרוא בספר השני לפני גמר גלילת הספר הראשון .

הפטרה קוראים מתוך תנ"ך שלם.

בעל הקריאה, העולה לתורת, המגביה, תגולל ובעל ה"פתיחה"· מתעטפים בטלית .

סדר עדיפויות לעולים לתורה - עיין נספח ב'.

בתוכחות שבפרשיות בחוקותי וכי תבוא עולה לתורה בעל הקריאה.

הגבאי אינו קורא לו לעלות בשמו.

המגביה, הגולל והעולה האחרון מלווים את ספר התורה אל ארון הקודש .

ה.     אין עוברים כנגד המתפללים

אין עוברים כנגד המתפללים ולכן לא תתקיימנה תפילות במסדרון בית הכנסת. המנין השני (בעת הצורך) וכן מנין המאחרים של מנחה בע"ש יתקיימו בבית המדרש.

2.   ראש חדש

בשבת שלפני ר"ח מברכים את החודש, חוץ מר"ח תשרי. לפני "מי שעשה נסים" יכריז הגבאי על המולד .

מכריזים "יעלה ויבוא" לפני תפילת שמונה עשרה של ערבית.

אבל רשאי לעבור לפני התיבה בר"ח, אך לא בהלל ומוסף·

דינים הנוגעים להלל :

1 . באמירת "הודו לה' כי טוב" יש לשמוע את הש"ץ ולענות אחריו "הודו לה' כי טוב כל"ח". כדי לאפשר לכל הקהל לשמוע את הש"ץ - ינגן הש"ץ לבדו את הפסוקים והקהל יענה לו. יש הנוהגים להשלים בלחש גם את פסוקי "יאמר נא".

2 . אין לחזור על מלה פעמיים, ובעיקר "אודך" ו"יאמר נא". בחזרה על פסוק שלם אפשר להקל.

3 . הלל בסוכות - עיין בפרק המיוחד לכך·

אומרים "שיר של יום" ומיד לאחריו (ללא קדיש ביניהם) "ברכי נפשי".

בשבת ראש חודש אומרים במוסף "אתה יצרת" (במקום "תכנת שבת"). הגבאי יכריז על כך לפני תפילת לחש.

3.   שבת

      א.            שבתות כל השנה

במנין הראשון מתחיל הש"ץ מ"רבי ישמעאל אומר", ובמנין השני - מברכות השחר .

תפילת מנחה בערב-שבת - כעשרים דקות לאחר זמן הדלקת נרות.

בתקופת שעון הקיץ מתקיים מנין מוקדם לקבלת שבת. לוח הזמנים יתואם כך שמנחה יתפללו לפני פלג המנחה, וערבית לאחריה. המתפללים במנין זה יקראו קריאת שמע פעם נוספת לאחר צאת הכוכבים. (בתקופת ספירת העומר אין סופרים ספירת העומר במנין זה, ויש לספרה בזמנה). (נשים תקפדנה להדליק נרות לאחר פלג המנחה).

אבל נכנס לביהכ"נ אחרי "לכה דודי". הגבאי מכריז על נחום אבלים, והרב ואחד הגבאים יוצאים לקראתו ומנחמים אותו בנוסח המקובל: "המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים".

בין קבלת שבת לתפילת ערבית מתקיימת דרשה.

לאחר שסיים הציבור "מגן אבות בדברו", יחזור הש"ץ על קטע זה בקול רם.

אין מקדשים בביהכ"נ בליל שבת.

לאחר תפילת ערבית שרים "יגדל". הש"ץ יישאר במקומו עד לסיום השירה.

אומרים תפילה לשלום המדינה לאחר "מי שברך"  לקהל, וביו"ט וימים נוראים (שאינם שבת) לאחר ההפטרה.

בשבת שמברכים החודש אין אומרים "אב הרחמים", חוץ משבתות שבתוך ספירת העומר. כמו כן אין אומרים "אב הרחמים" בשבתות החלות בימים בהם אין אומרים תחנון ובשבתות ד' פרשיות. בשבת שלפני חג השבועות אומרים "אב הרחמים".

שיר של יום, ברכי נפשי, לדוד ה' אורי וישעי - אומרים לאחר תפילת מוסף·

לאחר תפילת מוסף שרים "אנעים זמירות" ו"אדון עולם".

אין מזכירים נשמות בשבת אלא בשעת מנחה. בימים בהם אין אומרים תחנון, בשבת מברכים ובשבתות ד' פרשיות - אין מזכירים נשמות אף במנחה.

במוצאי שבת מבדילים לפני "עלינו לשבח" (בסוכות נערכת ההבדלה בסוכה לאחר סיום התפילה). יבדיל בביהכ"נ מי שאינו צריך להוציא אחרים ידי חובתם בביתו.

אין אומרים "ויהי נועם" במוצ"ש שבשבוע שאחריו חל חג האסור במלאכה או שחל ערב פסח ביום ו'.

ב.            שבתות מיוחדות

בשבת שובה ובשבת הגדול דורש הרב דרשה כנהוג. הדרשה מתקיימת בין מנחה לערבית. אם חל ערב פסח בשבת תוקדם הדרשה לשבת הקודמת. הרב מתעטף בטלית בשעת הדרשה.

פרשת זכור ופרשת פרה נקראות מתוך ספר התורה המהודר ביותר הנמצא בביהכ"נ.

פרשת זכור ופרשת פרה יקרא בעל קריאה שנתמלא זקנו (גם אם יש נער בר מצוה באותה שבת).

תתקימנה קריאות נוספות לפרשת זכור ע"פ הודעות הגבאים. בתפילת שחרית תתקיים קריאה אחת בלבד.

4.   ימים נוראים

      א.            סליחות

נוסח הסליחות הנהוג בבית הכנסת הוא נוסח פולין.

מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה, אך אם חל ראש השנה ביום ב' או ג' מקדימים לשבוע שלפניו.

אין אומרים י"ג מדות לפני חצות הלילה, אין אומרים אותן בפחות ממנין אנשים.

כשאומרים סליחות בלילה - ש"ץ מתעטף בטלית שאינה שלו ואינה של קהל, ואינו מברך עליה.

 בתפילת "שמע קולינו" מדלגים על הפסוקים "אמרינו האזינה" ו"יהיו לרצון"·

ש"ץ של סליחות עובר לפני התיבה בכל תפילות אותו היום (כולל מנחה וערבית), והוא קודם בזה לכל האבלים. בתפילת שחרית יתפלל בעל סליחות עד "אשרי" ומשם ימשיך האבל.

מתירים נדרים בערב ראש השנה ויש מתירים בערב יום הכיפורים.

      ב.            ראש השנה

נוסח התפילות בימים הנוראים בבית הכנסת - ע"פ מחזור "רינת ישראל".

בימים נוראים שמים פרוכת לבנה על ארון הקודש, ספרי התורה עטופים במעילים לבנים ועל הבימה ועמוד החזן שמים מפה לבנה.

ש"ץ של שחרית ומוסף, בעל התקיעה, המתקיע ובעל הקריאה לובשים קיטל (ש"ץ של ערבית אינו לובש קיטל).

העולים לתורה בראש השנה: בעל התקיעה, בעל מוסף, בעל שחרית ובעל הקריאה.

אין עושים הפסקה בין קריאת התורה לתקיעות.

הרב דורש לפני התקיעות.

סדר התקיעות הנהוג בבית-הכנסת :

30  תקיעות דמיושב

30  תקיעות בחזרת הש"ץ

10  תקיעות אחרי קדיש תתקבל

30  תקיעות אחרי "אין כא-לוקינו"


בתקיעות דמיושב תוקעים "שברים תרועה" עם הפסקה קצרה ביניהם, ובתקיעות דמעומד - עם הפסקה של יותר מכדי נשימה ביניהם.

אין להפסיק בדבור מתחילת התקיעות ועד סופן. יש לשמור על השקט בזמן התפילה והתקיעות, ובפרט על הילדים.

בחזרת הש"ץ כורעים ב"עלינו לשבח". אין לכרוע על רצפת אבן אלא יש להניח חציצה על הרצפה (וכן הדין גם בכריעות של יום הכיפורים).

ברכת "רצה" במוסף מסתיימת ב"המחזיר שכינתו לציון"·

 לפני תפילת מנחה תתקימנה שלושים תקיעות חוזרות. חל ראש השנה ביום ו' - נשים השומעות את התקיעות החוזרות תדלקנה נרות שבת לאחר התקיעות.

אחר תפילת מנחה של יום א' דר"ה הולכים לתשליך. חל א' דר"ה בשבת, נדחה תשליך ליום ב' דר"ה.

חל ראש השנה ביום ו' - אין אומרים "אבינו מלכנו" במנחה.

       ג.            עשרת ימי תשובה

בעשרת ימי תשובה אומרים "שיר המעלות ממעמקים" לאחר "ישתבח" לפני "חצי קדיש".

ברכת "שים שלום" מסתיימת ב"המברך את עמו ישראל בשלום".

לאחר חזרת הש"ץ ולפני נפילת אפיים פותחים את ארון הקודש ואומרים "אבינו מלכנו". מ"אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך" ועד "כתבנו בספר סליחה ומחילה" אומרים בקול רם עם הש"ץ·

שכח לומר "המלך הקדוש" חוזר לראש התפילה, אך שכח לומר "המלך המשפט" וכן שאר ההוספות - אינו חוזר (הספרדים חוזרים גם כששכח "המלך המשפט") .

בברכה מעין שבע בליל שבת של עשרת ימי תשובה אומרים "המלך הקדוש שאין כמוהו".

      ד.            יום הכיפורים

בערב יום הכיפורים אין אומרים "אבינו מלכנו" אלא אם כן חל יוהכ"פ בשבת, שאז אומרים "אבינו מלכנו" בשחרית .

אין אומרים "מזמור לתודה  ' בערב יום הכיפורים.

מקיימים מנהג כפרות ופדיון כפרות בערב יום הכיפורים .

בערב יום הכיפורים מתפללים מנחה גדולה עם וידוי, אך בחזרת הש"ץ אין אומרים וידוי.

מתעטפים בטלית מבעוד יום ולובשים קיטל.

מתחילים "כל נדרי" מבעוד יום ומאריכים בו עד אחר השקיעה. מוציאים שני ספרי תורה. הרב ועוד אחד מחשובי הקהל נוטלים הספרים ועומדים משני צידי הש"ץ ואומרים בקול רם "על דעת המקום וכו'''.

הקהל יאמר בלחש את "כל נדרי" עם החזן.

הקהל יאמר בלחש עם הש"ץ ברכת "שהחיינו" ויסיים לפני הש"ץ כדי לענות אמן על ברכתו.

לאחר "כל נדרי" מתקיימת דרשה.

חל יום הכיפורים בשבת- בתפילת ערבית מדלגים מ"אל רחום שמך" עד לאחר "אבינו מלכנו".

לאחר תפילת ערבית שרים "אנעים זמירות" ו"אדון עולם".

חל יום הכיפורים בשבת, אין אומרים "אבינו מלכנו" חוץ מבתפילת נעילה.

בקריאת-שמע אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"  בקול רם.

אומרים י"ג מדות בהוצאת ספר-תורה אף אם חל יום הכיפורים בשבת.

הכהנים נושאים כפיים בתפילת נעילה. יש לשאת כפיים לפני השקיעה (במידה שהזמן קצר אפשר לדלג על "אבינו מלכנו"  שבמנחה).

במוצאי יום הכיפורים מקדשים הלבנה מתוך שמחה על כפרת עוונותינו (אין צורך להבדיל ולאכול לפני קדוש לבנה).

5.   שלשה רגלים

      א.            יום טוב וחול המועד

ביום טוב החל בשבת או בערב שבת, וכן בשבת חול המועד מתחילים קבלת שבת ב"מזמור שיר ליום השבת". אין אומרים "ידיד נפש"  ולא "במה מדליקין".

בהוצאת ספר תורה אומרים י"ג מדות, אך לא ביו"ט החל בשבת.

הזכרת נשמות בשמחת תורה, שביעי של פסח, שבועות ויום הכיפורים.

אחר הזכרת הנשמות הפרטית מזכירים נשמות קדושי השואה וחללי צה"ל. הנוהגים לצאת בשעת הזכרת הנשמות הפרטית יחזרו להזכרת נשמות זו.

מנהגנו שלא לומר הפיוט "י-ה א-לי".

אבל אינו עובר לפני התיבה בחול המועד.

      ב.            פסח

כל בעל תא בבית הכנסת חייב בבדיקת חמץ בתאו. התאים שאינם מכורים הינם באחריות ועד בית הכנסת לבדיקת חמץ.

בערב פסח מתקיים רק מנין אחד בשחרית ואחריו מסיימים מסכת.(בזמן שעון קיץ יתקיימו שני מנינים). אחר הסיום תתקיים סעודת מצוה. חל ערב פסח בשבת, מקדימים הסיום ליום ה'.

אין אומרים "מזמור לתודה" בערב פסח.

חל יו"ט ראשון של פסח בשבת, אומרים "ויכולו" אך לא ברכה מעין שבע.

אומרים הלל שלם בברכה בליל יו"ט ראשון של פסח.

מתפללים תפילת טל לפני מוסף. בעל התפילה לובש קיטל.

בשבת חוה"מ פסח קוראים מגילת "שיר השירים" במנין השני (לאחר הלל) ולאחר מנחת גדולה. אם יש מגילה כשרת מברכים "על מקרא מגילת" ו"שהחיינו".

בברכת אחרונה של הפטרת שבת חול המועד פסח אין מזכירים יום  טוב.

במוצאי יו"ט ראשון מקדימים להתפלל ערבית ע"מ לספור ספירת העומר בזמנה.

הרב סופר ספירת העומר בקול (ובהעדרו - אחד המתפללים שיכובד ע"י הגבאי) ואח"כ סופר כל יחיד לעצמו. אין יוצאים ידי חובה בספירת של הרב (אך מי שאינו רשאי לברך על הספירה מחמת ששכח לספור באחד הימים, יוכל לצאת ידי חובת בברכתו של הרב, והרב יכוין להוציאו).

במוצ"ש סופרים ספירת העומר לפני הבדלה.

מתפללים במנין המוקדם בליל שבת לא יוכלו לספור ספירת העומר בבית הכנסת והם יספרו בביתם לאחר צאת הכוכבים. הגבאי יזכיר זאת לאחר התפילה. .~

לאחר תפילת שחרית יאמר הגבאי את ספירת העומר (ללא ברכה).

       ג.            שבועות

מקשטים את בית הכנסת בצמחים ופרחים, אך לא בעצים שלמים.

מאחרים להתפלל תפילת ערבית בליל שבועות ע"מ להשלים "שבע שבתות תמימות".

סדר ברכות השחר לניעורים בלילה - עיין נספח ג'.

במנין הראשון תתקיים קריאת מגילת רות לפני תפילת שחרית, ובמנין השני לאחר הלל. אם יש מגילה כשרה מברכים "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו".

אומרים "אקדמות"' לפני שהכהן מברך ברכת התורה.

      ד.            סוכות

סדר הנענועים בהלל: הש"ץ מנענע בפסוקים "הודו" ו"יאמר נא ישראל", והקהל עונה לו "הודו" בכל ארבעת הפסוקים ומנענע בכולם. הש"ץ והקהל מנענעים ב"אנא ה' הושיעה נא" וב"הודו" שבסוף ההלל. (כשמזכירים שם ה' אין מנענעים).

סדר הנענועים ע"פ מנהג אשכנז: מזרח, דרום, מערב, צפון, מעלה,  מטה. (ארון הקודש בבית הכנסת נמצא בצד צפון !).

דיני השימוש בלולב של בית הכנסת - עיין נספח ג'.

מנהגנו לומר ההושענות לאחר תפילת מוסף.

אבל (תוך י"ב חודש על אב או אם או תוך ל' על שאר קרובים) וכן מי שאין לו ד' מינים - אינם מקיפים, אך הם יכולים להחזיק ספר תורה בשעת ההושענות (קטן פחות מי"ג שנה לא יחזיק ספר).

ארון הקודש נשאר פתוח בשעת ההושענות.

בשבת חוה"מ סוכות קוראים מגילת קהלת במנין השני (לאחר הלל) ולאחר מנחה גדולה. אם יש מגילה כשרה מברכים "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו".

בברכה אחרונה של הפטרת שבת חוה"מ סוכות מזכירים יום טוב.

בליל הושענא רבה מתקיים לימוד כל הלילה.

בהושענא רבה שמים פרוכת לבנה על ארון הקודש, ספרי התורה עטופים במעילים לבנים ועל הבימה ועמוד החזן שמים מפה לבנה.

בתפילת שחרית של הושענא רבה אומרים פסוקי דזמרה של שבת (חוץ מ"נשמת", ומקדימים "מזמור לתודה" לפסוקי השבת) ולאחר "ישתבח" אומרים "שיר המעלות ממעמקים".

ש"ץ של מוסף של הושענא רבה לובש קיטל.

חובטים הערבות חמש פעמים בקרקע - לפני קדיש תתקבל.

     ה.            שמחת תורה

מחלקים פסוקי "אתה הראית" לקהל.

הרב, חתן תורה וחתן בראשית מכובדים בהקפה ראשונה, ואחריהם הכהנים הלויים ושאר הקהל. קטן פחות מי"ג שנה לא יטול ספר תורה בהקפות.

לאחר ההקפות בליל שמחת תורה קוראים ג' גברי בברכות של "וזאת הברכה".

מגביהים את ספרי התורה עם הכתב כלפי חוץ.

סדר קריאת התורה בשמחת תורה: קוראים ה' קרואים בקריאה מרכזית (בשבת ז'), ולאחר מכן קוראים בספרי תורה נוספים ע"מ לאפשר לכל הקהל לעלות לתורה. יש להקפיד שבכל מנין יהיו לפחות עשרה אנשים. נערים מתחת לגיל בר מצוה לא יעלו לתורה בפני עצמם, אלא "עם כל הנערים".

עורכים קדוש לאחר העליה לתורה.

לפני הקריאה לחתנים עולה אחד המתפללים "עם כל הנערים". לאחר ברכת התורה שלאחריה מברכים את הנערים ב"המלאך הגואל".

לאחר "אב הרחמים" שרים הפיוט "אגיל ואשמח".

תפילת גשם נאמרת לפני מוסף. בעל התפילה לובש קיטל.

בתפילת מוסף של שמחת תורה אין נשיאת כפיים ואין אומרים "ותערב".

6.   חנוכה

הדלקת נרות בבית הכנסת לאחר תפילת מנחה (בערב שבת יש להקפיד להדליק הנרות לפני השקיעה!). אין יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות של בית הכנסת.

"הנרות הללו" אומרים לאחר גמר הדלקת כל הנרות.

שרים "מעוז צור" בשלמותו, ובמוצאי שבת רק "מעוז צור ויוונים נקבצו".

בלילה הראשון ידליק בבית הכנסת מי שצריך להוציא את אשתו ידי חובה על מנת שיוכל לשוב ולברך "שהחיינו" בביתו .

בערב שבת חנוכה מקיימים מנין מנחה גדולה.

מאחרים הדלקת נרות שבת ע"מ להדליק נרות חנוכה בזמן, ומנחה קטנה מתפללים בזמן הרגיל (כ-20 דקות לפני השקיעה).

במוצאי שבת שבו מדליקים נרות, מקדימים תפילת ערבית בכ-10 דקות.

הדלקת נר חנוכה בביהכ"נ לפני ההבדלה.

המנורה תעמוד ליד הכותל הדרומי של ביהכ"נ, והקנים - ממזרח למערב.

אבל לא ידליק נרות בביהכ"נ בלילה הראשון.

בשחרית מדליקים נרות ללא ברכה.

סדר קריאת-התורה בחנוכה :

א. ביום א' דחנוכה קוראים מ"ויהי ביום כלות משה" עד סוף נשיא יהודה.

ב. מיום ב' ואילך - כל יום הנשיא שלו (לכהן עד "מלאה קטורת", ללוי עד סוף הנשיא ולישראל חוזרים על כל הנשיא).

ג. בר"ח טבת קוראים ג' גברי בפנחס והרביעי בנשיא של אותו היום.

ד. בשבת חנוכה קוראים ז' גברי בפרשת השבוע ולמפטיר הנשיא של אותו היום.

ה. חל ר"ח בשבת, קוראים ו' גברי בפרשה, השביעי בפרשת פנחס והמפטיר בנשיא של אותו היום.

ו . ביום ח' של חנוכה קוראים מ"ביום השמיני" עד "כן עשה את המנורה".

לאחר שיר של יום אומרים "מזמור שיר חנוכת הבית", ובר"ח טבת אומרים "ברכי נפשי" לפני מזמור שיר, ללא קדיש בין הפרקים.

"

7.   פורים

מקיימים מנהג מחצית השקל בתענית אסתר לפני מנחה.

קריאת המגילה בערב תתקיים בשני מנינים. (במקרה שאין עשרה אנשים במנין השני - אין מברכים הברכה שלאחריה).

כשקוראים לנשים בלבד (ובעל הקריאה כבר יצא ידי חובתו) - כל אשה תברך לעצמה שלש ברכות : לשמוע מקרא מגילה, שעשה ניסים ושהחיינו .

הצבור קורא בקול ד' פסוקי גאולה (איש יהודי, ומרדכי יצא, ליהודים היתה, כי מרדכי) ועשרת בני המן.

כשמכים המן יש להקפיד לשמוע את המלה "המן" ולכן יקפיד בעל הקריאה לחזור על המלה או המלים אותן לא היה ניתן לשמוע. אין להכות בעשרת בני המן.

חל פורים דמוקפים בשבת - מקיימים פורים משולש: ביום ו' קוראים המגילה ומקיימים מתנות לאביונים, בשבת אומרים "על הניסים", קוראים קריאת התורה של פורים למפטיר וההפטרה כשל שבת זכור, וביום א' מקיימים סעודת פורים ומשלוח מנות.

8.   יום העצמאות ויום ירושלים

ביום הזכרון לחללי צה"ל אומרים לאחר תפילת שחרית פרקי תהילים ותפילת "א-ל מלא רחמים".

נוסח התפילה ביום העצמאות ויום ירושלים הוא כפי שמפורסם ע"י הרבנות הראשית לישראל ולפי סדור "רינת ישראל".

בליל יום העצמאות עורכים סעודת מצוה באולם שליד בית הכנסת.

9.   תעניות

      א.            תענית צבור

בשחרית אומר הש"ץ  "עננו" בין  "גואל ישראל"  ל"'רפאנו". שכח הש"ץ לאמרו במקומו - יאמר  "עננו"  ב"שומע תפילה". ש"ץ של תעניות צריך להיות מי שמתענה.

אומרים סליחות לאחר חזרת הש"ץ, ולאחריהן  "אבינו מלכנו". בימים בהם הנץ החמה מאוחר אפשר להקדים לומר סליחות לפני התפילה.

קוראים "ויחל" בשחרית אף אם אין עשרה שמתענים, ובמקרה הצורך יעלה לתורה מי שאינו מתענה. אם חל תענית צבור בשני או חמישי קוראים "ויחל"  ולא פרשת השבוע.

במנחה קוראים "ויחל" רק אם יש לכל הפחות שבעה שמתענים. העולים לתורה יהיו מהמתענים.

הכהנים המתענים נושאים כפיים במנחה (לפני השקיעה).

בתענית צבור אומרים במנחה "שים שלום".

אומרים "אבינו מלכנו" לאחר חזרת הש"ץ, אך לא בתענית אסתר (בתענית אסתר מוקדם אומרים "אבינו מלכנו" במנחה).

עשרה בטבת הוא יום הקדיש הכללי. עורכים אזכרה לקדושי השואה לאחר קריאת התורה, ולומדים משניות לעילוי נשמותיהם.

      ב.            תשעה באב

בשבת חזון שרים "לכה דודי" במנגינת "אלי ציון".

קוראים הפטרת חזון במנגינת איכה חוץ מפסוקי הנחמה.

אין לובשים טלית ואין מניחים תפילין בשחרית של תשעה באב אלא רק במנחה.

בתשעה באב בבוקר אומרים קינות נבחרות וקינה על השואה. אחד המתפללים יאמר קינות בקול ע"פ חלוקת הגבאי.

חל צום ט' באב במוצאי שבת - מאחרים להתפלל ערבית בכ-15 דקות ע"מ לאפשר לכל הצבור לחלוץ נעליים ולהגיע לביהכ"נ. אחר תפילת ערבית מברכים "בורא מאורי האש".

מסיימים תפילת שחרית ב"עלינו לשבח". "שיר של יום" ו"אין כא-לקינו" אומרים לפני תפילת מנחה.

במוצאי ט' באב מקדשים הלבנה. יש לטעום לפני קדוש לבנה ע"מ לקדשה בשמחה. חל הצום ביום א' - מבדילים (לפני שטועמים).

10.                     נספחים

      א.            עניני אבלים ואבלות

1 . להלן "סדר קדימויות" לגבי חיובי אבלים, הנוהג בביהכ"נ :

א. אבל תוך ז' על אם או אב (כגון במנחה של היום השביעי ובתשעה באב. גם במקרה שהאבילות נפסקה, כגון ע"י חג השבועות וכיו"ב, עדיין נחשב האבל כבתוך ז' לגבי נידון דנן)·

ב. יאהרצייט על אם או אב, לחבר ביהכ"נ. ג. חבר ביהכ"נ תוך ל' על אם או אב.

ד. יאהרצייט על אם או אב, לאורח.

ה. אבל ביום בו הוא מפסיק לומר קדיש על אם או אב (י"א חודש).

ו. אבל תוך י"א חודש על אם או אב.

ז. יאהרצייט או אבל על שאר קרובים (ע"פ הסדר דלעיל).

2 . במקרה של אבל תוך ל' ויאהרצייט, מן הראוי שהאבל יתפלל שחרית עד "אשרי", ומשם ואילך יתפלל בעל היא"צ. במנחה וערבית יתפלל בעל היא"צ, כאמור לעיל.

3 . במקרה של דרגות חיוב שוות, נהוג להקדים את האבל על אם לאבל על אב.

4 . במקרה של דרגות חיוב שוות, יוקדם חבר ביהכ"נ לאורח. "חבר" לצורך זה יוגדר ע"פ תקנון העמותה!

5 . בכל מקרה אין לערוך שני מנינים בעת ובעונה אחת ע"מ לאפשר לאבלים נוספים לעבור לפני התיבה, חוץ מאבל תוך ז' המגיע למנחה של ערב שבת.

6 . אבל תוך ז' שאין לו מנין בביתו רשאי לבוא לתפילות בבית הכנסת (רצוי להגיע ברכב), אך אין חלים על בית הכנסת דיני בית אבל (ולכן יאמרו תחנון" וכד' בבית הכנסת).

7 . "יש להזהר שלא להתקוטט בבית הכנסת כדי להתפלל לפני העמוד או כדי לומר קדיש, כי עיקר הקדיש הוא לתקן את עוון חילול השם ולקדש שם שמים, וע"י המחלוקת גורמים לחילול השם".

(פני ברוך סי' ל"ד)

      ב.            עדיפויות עולים לתורה.

 

1 . להלן סדר העדיפויות לעולים לתורה :

א. חתן ביום חופתו.

ב. נער בר מצוה או חתן בשבת שלפני החתונה.

ג. בעל של יולדת הבאה לראשונה אחר לידתה לביהכ"נ.

ד. חתן בשבת שאחר החתונה.

ה. בעל יאהרצייט על אם או אב, החל באותו היום.

ו. אבי הבן הנימול באותו היום.

ז. אב שבנו ימול בשבוע הקרוב.

ח. בעל יאהרצייט בשבוע הקרוב.

ט. חתן בנישואים שניים בשבת שלפני חופתו.

י  החייב בברכת הגומל.

י"א. היוצא לדרך, החוזר מהדרך או אורח נכבד.

2 . במקרה של דרגות חיוב שוות, יוקדם חבר ביהכ"נ לאורח. "חבר" לצורך זה יוגדר ע"פ תקנון העמותה!

3 . נהגו לכבד את הרב בהפטרות שבת שובה, שבת זכור ושבת חזון, ובעליה לתורה בעשרת הדברות.

בירורים הלכתיים.

 

       ג.            סדר התפילה למי שאחר לבוא לבית הכנסת.

 

1 . על מנת שתפילתו של אדם תחשב כתפילה בצבור עליו להתפלל תפילת שמונה עשרה בצבור (ואף אם יצטרף אליהם לאחר שהצבור כבר התחילו תפילתם).

2 . המאחר לבית הכנסת, אחר שיניח תפילין ויאמר ברכות השחר, יאמר: "ברוך שאמר", "אשרי", ו"ישתבח".

3 . אם יש לו זמן רב יותר, יאמר גם "הללו את ה' מן השמים", "הללו א-ל בקדשו", שאר ה"הללויות", "ויברך דוד" עד "לשם תפארתך", "הודו" עד "והוא רחום", ע"פ סדר עדיפויות זה.

4 . בשבת יש לומר גם "נשמת כל חי", וקטע זה קודם לשאר הפרקים.

5 . פסוקי דזמרה של יום חול קודמים לפסוקי דזמרה של שבת.

6 . אם אין בידו שהות לומר לכל הפחות "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח", יתחיל בברכות קריאת שמע.

7 . אם לא יוכל לומר אף את קריאת שמע עם ברכותיה ולהצטרף לצבור לתפילת שמונה עשרה - יתפלל ביחידות.

8 . יש אומרים שאחרי התפילה יש להשלים את פסוקי דזמרה שדילג, אך ללא ברכה (כלומר ללא "ברוך שאמר" ו"ישתבח").

9 . אם לא בירך ברכות השחר לפני תפילתו, עליו להשלימן לאחר התפילה.

יש פוסקים שסוברים שאין לברך אחר התפילה "אלקי נשמה", וספק ברכות להקל.

      ד.            סדר ברכות השחר לניעורים כל הלילה .

1 . מי שלא ישן כל הלילה חייב בבוקר ליטול ידיו אך ללא ברכת "על נטילת ידיים", אך אם נצרך לנקביו לפני הנטילה, יטול ידיו ויברך.

2 . נחלקו הפוסקים במי שלא ישן כל הלילה אם חייב לברך בבוקר ברכות התורה, ולכן לא יברך בעצמו אלא ישמע הברכות ממי שישן בלילה. אם ישן ביום שלפני הלילה - יכול לברך בעצמו, ואם יישן ביום שאחר הלילה - כשיקום משנתו חייב לברך ברכת התורה (אם לא שמע בבוקר מחברו).

3 . הנוהגים כרמ"א יכולים לברך כל ברכות השחר בעצמם למעט ברכות "אלוקי נשמה", "הנותן ליעף כח" ו"המעביר שינה מעיני" שבהם נחלקו הפוסקים אם רשאי לברך בעצמו, וספק ברכות להקל ויראה לשמוע ממי שישן בלילה .

4 . שיעור שינה בלילה "שיתין נישמין"- כעשרים דקות.

     ה.            דיני לולב של בית תכנסת.

1 . "ולקחתם לכס ביום הראשון" מכאן למדו שאין אדם יוצא ידי חובה בלולב שאינו שלו ביום טוב ראשון של סוכות, אף אם הוא שותף בלולב.

2 . הנוטל לולב שאינו שלו או לולב של בית הכנסת, צריך לקנותו ע"י הגבהה ג' טפחים ולהתכוין לקנותו.

3 . לאחר נטילת הלולב יש לחזור ולהקנותו לרשות בית הכנסת ע"מ לאפשר לאנשים נוספים לצאת ידי חובה בלולב (או להקנותו ישירות לחברו שרוצה לצאת בו ידי חובתו).

4 . אין להקנות לולב לקטן (מתחת לגיל בר מצווה) ביו"ט ראשון לפני שיצאו בו ידי חובה, כי קטן יודע לקנות ואינו יודע להקנות, ובכן לא יוכל לחזור ולהקנותו לבית הכנסת.

5 . הנותן לחברו לולב ע"מ לצאת בו ידי חובה, יכול לתת לו  "מתנה ע"מ להחזיר", ולאחר שנטל הלולב יחזור ויקנהו לבעליו הראשון.

6 . בשאר ימי חול המועד אין צורך לקנות את הלולב.