בתקיעות דמיושב תוקעים "שברים
תרועה" עם הפסקה קצרה ביניהם, ובתקיעות דמעומד - עם הפסקה של יותר מכדי נשימה
ביניהם.
אין להפסיק בדבור מתחילת התקיעות ועד סופן.
יש לשמור על השקט בזמן התפילה והתקיעות, ובפרט על הילדים.
בחזרת הש"ץ כורעים ב"עלינו
לשבח". אין לכרוע על רצפת אבן אלא יש להניח חציצה על הרצפה (וכן הדין גם
בכריעות של יום הכיפורים).
ברכת "רצה" במוסף מסתיימת
ב"המחזיר שכינתו לציון"·
לפני תפילת מנחה תתקימנה שלושים
תקיעות חוזרות. חל ראש השנה ביום ו' - נשים השומעות את התקיעות החוזרות תדלקנה
נרות שבת לאחר התקיעות.
אחר תפילת מנחה של יום א' דר"ה הולכים
לתשליך. חל א' דר"ה בשבת, נדחה תשליך ליום ב' דר"ה.
חל ראש השנה ביום ו' - אין אומרים
"אבינו מלכנו" במנחה.
ג.
עשרת ימי תשובה
בעשרת ימי תשובה אומרים "שיר המעלות
ממעמקים" לאחר "ישתבח" לפני "חצי קדיש".
ברכת "שים שלום" מסתיימת
ב"המברך את עמו ישראל בשלום".
לאחר חזרת הש"ץ ולפני נפילת אפיים
פותחים את ארון הקודש ואומרים "אבינו מלכנו". מ"אבינו מלכנו
החזירנו בתשובה שלמה לפניך" ועד "כתבנו בספר סליחה ומחילה" אומרים
בקול רם עם הש"ץ·
שכח לומר "המלך הקדוש" חוזר לראש
התפילה, אך שכח לומר "המלך המשפט" וכן שאר ההוספות - אינו חוזר (הספרדים
חוזרים גם כששכח "המלך המשפט") .
בברכה מעין שבע בליל שבת של עשרת ימי תשובה
אומרים "המלך הקדוש שאין כמוהו".
ד.
יום הכיפורים
בערב יום הכיפורים אין אומרים "אבינו
מלכנו" אלא אם כן חל יוהכ"פ בשבת,
שאז אומרים "אבינו מלכנו" בשחרית .
אין אומרים "מזמור לתודה ' בערב יום
הכיפורים.
מקיימים מנהג כפרות ופדיון כפרות בערב יום
הכיפורים .
מתעטפים בטלית מבעוד יום ולובשים קיטל.
מתחילים "כל נדרי" מבעוד יום
ומאריכים בו עד אחר השקיעה. מוציאים שני ספרי תורה. הרב ועוד אחד מחשובי הקהל
נוטלים הספרים ועומדים משני צידי הש"ץ ואומרים בקול רם "על דעת המקום
וכו'''.
הקהל יאמר בלחש את "כל נדרי" עם
החזן.
הקהל יאמר בלחש עם הש"ץ ברכת
"שהחיינו" ויסיים לפני הש"ץ כדי לענות אמן על ברכתו.
לאחר "כל נדרי" מתקיימת דרשה.
חל יום הכיפורים בשבת- בתפילת ערבית מדלגים
מ"אל רחום שמך" עד לאחר "אבינו מלכנו".
לאחר תפילת ערבית שרים "אנעים
זמירות" ו"אדון עולם".
חל יום הכיפורים בשבת, אין אומרים
"אבינו מלכנו" חוץ מבתפילת נעילה.
בקריאת-שמע אומרים "ברוך שם כבוד
מלכותו לעולם ועד" בקול רם.
אומרים י"ג מדות בהוצאת ספר-תורה אף
אם חל יום הכיפורים בשבת.
הכהנים נושאים כפיים בתפילת נעילה. יש לשאת
כפיים לפני השקיעה (במידה שהזמן קצר אפשר לדלג על "אבינו מלכנו" שבמנחה).
במוצאי יום הכיפורים מקדשים הלבנה מתוך
שמחה על כפרת עוונותינו (אין צורך להבדיל ולאכול לפני קדוש לבנה).
5. שלשה רגלים
א.
יום טוב וחול המועד
ביום טוב החל בשבת או בערב שבת, וכן בשבת
חול המועד מתחילים קבלת שבת ב"מזמור שיר ליום השבת". אין אומרים
"ידיד נפש" ולא "במה מדליקין".
בהוצאת ספר תורה אומרים
י"ג מדות, אך לא ביו"ט החל בשבת.
הזכרת נשמות בשמחת תורה,
שביעי של פסח, שבועות ויום הכיפורים.
אחר הזכרת הנשמות הפרטית
מזכירים נשמות קדושי השואה וחללי צה"ל. הנוהגים לצאת בשעת הזכרת הנשמות
הפרטית יחזרו להזכרת נשמות זו.
מנהגנו שלא לומר הפיוט
"י-ה א-לי".
אבל אינו עובר לפני התיבה
בחול המועד.
ב.
פסח
כל בעל תא בבית הכנסת חייב בבדיקת
חמץ בתאו. התאים
שאינם מכורים הינם באחריות ועד בית הכנסת לבדיקת חמץ.
בערב פסח מתקיים רק מנין אחד בשחרית ואחריו
מסיימים מסכת.(בזמן שעון קיץ יתקיימו שני מנינים). אחר
הסיום תתקיים סעודת מצוה. חל ערב פסח בשבת, מקדימים הסיום ליום ה'.
אין אומרים "מזמור לתודה" בערב
פסח.
חל יו"ט ראשון של פסח בשבת, אומרים
"ויכולו" אך לא ברכה מעין שבע.
אומרים הלל שלם בברכה בליל יו"ט ראשון
של פסח.
מתפללים תפילת טל לפני מוסף. בעל התפילה
לובש קיטל.
בשבת חוה"מ פסח קוראים מגילת
"שיר השירים" במנין השני (לאחר הלל) ולאחר מנחת גדולה. אם יש מגילה כשרת
מברכים "על מקרא מגילת" ו"שהחיינו".
בברכת אחרונה של הפטרת שבת חול המועד פסח
אין מזכירים יום טוב.
במוצאי יו"ט ראשון מקדימים להתפלל
ערבית ע"מ לספור ספירת העומר בזמנה.
הרב סופר ספירת העומר בקול (ובהעדרו - אחד
המתפללים שיכובד ע"י הגבאי) ואח"כ סופר כל יחיד לעצמו. אין יוצאים ידי
חובה בספירת של הרב (אך מי שאינו רשאי לברך על הספירה מחמת ששכח לספור באחד הימים,
יוכל לצאת ידי חובת בברכתו של הרב, והרב יכוין להוציאו).
במוצ"ש סופרים ספירת העומר לפני הבדלה.
מתפללים במנין המוקדם בליל שבת לא יוכלו
לספור ספירת העומר בבית הכנסת והם יספרו בביתם לאחר צאת הכוכבים. הגבאי יזכיר זאת
לאחר התפילה. .~
ג.
שבועות
מקשטים את בית הכנסת בצמחים ופרחים, אך לא
בעצים שלמים.
מאחרים להתפלל תפילת ערבית בליל שבועות ע"מ להשלים "שבע
שבתות תמימות".
סדר ברכות השחר לניעורים בלילה - עיין נספח
ג'.
במנין הראשון תתקיים קריאת מגילת רות לפני
תפילת שחרית, ובמנין השני לאחר הלל. אם יש מגילה כשרה מברכים "על מקרא
מגילה" ו"שהחיינו".
אומרים "אקדמות"' לפני שהכהן
מברך ברכת התורה.
ד.
סוכות
סדר הנענועים בהלל: הש"ץ מנענע
בפסוקים "הודו" ו"יאמר נא ישראל", והקהל עונה לו
"הודו" בכל ארבעת הפסוקים ומנענע בכולם. הש"ץ והקהל מנענעים
ב"אנא ה' הושיעה נא" וב"הודו" שבסוף ההלל. (כשמזכירים שם ה'
אין מנענעים).
סדר הנענועים ע"פ מנהג אשכנז: מזרח, דרום, מערב,
צפון, מעלה, מטה. (ארון הקודש בבית הכנסת נמצא בצד צפון !).
דיני השימוש בלולב של בית הכנסת - עיין
נספח ג'.
מנהגנו לומר ההושענות לאחר תפילת מוסף.
אבל (תוך י"ב חודש על אב או אם או תוך
ל' על שאר קרובים) וכן מי שאין לו ד' מינים - אינם מקיפים, אך הם יכולים להחזיק
ספר תורה בשעת ההושענות (קטן פחות מי"ג שנה לא יחזיק ספר).
ארון הקודש נשאר פתוח בשעת ההושענות.
בשבת חוה"מ סוכות קוראים מגילת קהלת
במנין השני (לאחר הלל) ולאחר מנחה גדולה. אם יש מגילה כשרה מברכים "על מקרא
מגילה" ו"שהחיינו".
בברכה אחרונה של הפטרת שבת חוה"מ
סוכות מזכירים יום טוב.
בליל הושענא רבה מתקיים לימוד כל הלילה.
בהושענא רבה שמים פרוכת לבנה על ארון
הקודש, ספרי התורה עטופים במעילים לבנים ועל הבימה ועמוד החזן שמים מפה לבנה.
בתפילת שחרית של הושענא רבה אומרים פסוקי
דזמרה של שבת (חוץ מ"נשמת", ומקדימים "מזמור לתודה" לפסוקי
השבת) ולאחר "ישתבח" אומרים "שיר המעלות ממעמקים".
ש"ץ של מוסף של הושענא רבה לובש קיטל.
חובטים הערבות חמש פעמים בקרקע - לפני קדיש
תתקבל.
ה.
שמחת תורה
מחלקים פסוקי "אתה הראית" לקהל.
הרב, חתן תורה וחתן בראשית מכובדים בהקפה
ראשונה, ואחריהם הכהנים הלויים ושאר הקהל. קטן פחות מי"ג שנה לא יטול ספר
תורה בהקפות.
לאחר ההקפות בליל שמחת תורה קוראים ג' גברי
בברכות של "וזאת הברכה".
מגביהים את ספרי התורה עם הכתב כלפי חוץ.
סדר קריאת התורה בשמחת תורה: קוראים ה'
קרואים בקריאה מרכזית (בשבת ז'), ולאחר מכן קוראים בספרי תורה נוספים ע"מ
לאפשר לכל הקהל לעלות לתורה. יש להקפיד שבכל מנין יהיו לפחות עשרה אנשים. נערים
מתחת לגיל בר מצוה לא יעלו לתורה בפני עצמם, אלא "עם כל הנערים".
עורכים קדוש לאחר העליה לתורה.
לפני הקריאה לחתנים עולה אחד המתפללים
"עם כל הנערים". לאחר ברכת התורה שלאחריה מברכים את הנערים ב"המלאך
הגואל".
לאחר "אב הרחמים" שרים הפיוט
"אגיל ואשמח".
תפילת גשם נאמרת לפני מוסף. בעל התפילה
לובש קיטל.
בתפילת מוסף של שמחת תורה אין נשיאת כפיים
ואין אומרים "ותערב".
6. חנוכה
הדלקת נרות בבית הכנסת לאחר תפילת מנחה
(בערב שבת יש להקפיד להדליק הנרות לפני השקיעה!). אין יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות
של בית הכנסת.
"הנרות הללו" אומרים לאחר גמר
הדלקת כל הנרות.
בלילה הראשון ידליק בבית הכנסת מי שצריך
להוציא את אשתו ידי חובה על מנת שיוכל לשוב ולברך "שהחיינו" בביתו .
בערב שבת חנוכה מקיימים מנין מנחה גדולה.
מאחרים הדלקת נרות שבת ע"מ להדליק
נרות חנוכה בזמן, ומנחה קטנה מתפללים בזמן הרגיל (כ-20 דקות לפני השקיעה).
במוצאי שבת שבו מדליקים נרות, מקדימים
תפילת ערבית בכ-10 דקות.
הדלקת נר חנוכה בביהכ"נ לפני ההבדלה.
המנורה תעמוד ליד הכותל הדרומי של
ביהכ"נ, והקנים - ממזרח למערב.
אבל לא ידליק נרות בביהכ"נ בלילה
הראשון.
בשחרית מדליקים נרות ללא ברכה.
סדר קריאת-התורה בחנוכה :
א. ביום א' דחנוכה
קוראים מ"ויהי ביום כלות משה" עד סוף נשיא יהודה.
ב. מיום ב' ואילך -
כל יום הנשיא שלו (לכהן עד "מלאה קטורת", ללוי עד סוף הנשיא ולישראל
חוזרים על כל הנשיא).
ג. בר"ח טבת
קוראים ג' גברי בפנחס והרביעי בנשיא של אותו היום.
ד. בשבת חנוכה קוראים
ז' גברי בפרשת השבוע ולמפטיר הנשיא של אותו היום.
ה. חל ר"ח בשבת,
קוראים ו' גברי בפרשה, השביעי בפרשת פנחס והמפטיר בנשיא של אותו היום.
ו . ביום ח' של חנוכה
קוראים מ"ביום השמיני" עד "כן עשה את המנורה".
לאחר שיר של יום אומרים "מזמור שיר
חנוכת הבית", ובר"ח טבת אומרים "ברכי נפשי" לפני מזמור שיר,
ללא קדיש בין הפרקים.
|
"
|
7. פורים
מקיימים מנהג מחצית השקל בתענית אסתר לפני
מנחה.
קריאת המגילה בערב תתקיים בשני מנינים. (במקרה שאין עשרה
אנשים במנין השני - אין מברכים הברכה שלאחריה).
כשקוראים לנשים בלבד (ובעל הקריאה כבר יצא
ידי חובתו) - כל אשה תברך לעצמה שלש ברכות : לשמוע מקרא מגילה, שעשה
ניסים ושהחיינו .
הצבור קורא בקול ד' פסוקי גאולה (איש
יהודי, ומרדכי יצא, ליהודים היתה, כי מרדכי) ועשרת בני המן.
כשמכים המן יש להקפיד לשמוע את המלה
"המן" ולכן יקפיד בעל הקריאה לחזור על המלה או המלים אותן לא היה ניתן
לשמוע. אין להכות בעשרת בני המן.
חל פורים דמוקפים בשבת - מקיימים פורים
משולש: ביום ו' קוראים המגילה ומקיימים מתנות לאביונים, בשבת אומרים "על
הניסים", קוראים קריאת התורה של פורים למפטיר וההפטרה כשל שבת זכור, וביום א'
מקיימים סעודת פורים ומשלוח מנות.
8. יום העצמאות ויום ירושלים
ביום הזכרון לחללי צה"ל אומרים לאחר
תפילת שחרית פרקי תהילים ותפילת "א-ל מלא רחמים".
נוסח התפילה ביום העצמאות ויום ירושלים הוא
כפי שמפורסם ע"י הרבנות הראשית לישראל ולפי סדור "רינת ישראל".
בליל יום העצמאות עורכים סעודת מצוה באולם
שליד בית הכנסת.
9. תעניות
א.
תענית צבור
בשחרית אומר הש"ץ "עננו" בין "גואל
ישראל" ל"'רפאנו". שכח הש"ץ לאמרו במקומו - יאמר "עננו" ב"שומע תפילה". ש"ץ של תעניות צריך להיות מי
שמתענה.
אומרים סליחות לאחר חזרת הש"ץ,
ולאחריהן "אבינו
מלכנו". בימים בהם הנץ החמה מאוחר אפשר להקדים לומר סליחות לפני התפילה.
קוראים "ויחל" בשחרית אף אם אין
עשרה שמתענים, ובמקרה הצורך יעלה לתורה מי שאינו מתענה. אם חל תענית צבור בשני או
חמישי קוראים "ויחל" ולא פרשת השבוע.
במנחה קוראים "ויחל" רק אם יש
לכל הפחות שבעה שמתענים. העולים לתורה יהיו מהמתענים.
הכהנים המתענים נושאים כפיים במנחה (לפני
השקיעה).
בתענית צבור אומרים במנחה "שים
שלום".
אומרים "אבינו מלכנו" לאחר חזרת
הש"ץ, אך לא בתענית אסתר (בתענית אסתר מוקדם אומרים "אבינו מלכנו"
במנחה).
עשרה בטבת הוא יום הקדיש הכללי. עורכים
אזכרה לקדושי השואה לאחר קריאת התורה, ולומדים משניות לעילוי נשמותיהם.
ב.
תשעה באב
בשבת חזון שרים "לכה דודי"
במנגינת "אלי ציון".
קוראים הפטרת חזון במנגינת איכה חוץ מפסוקי
הנחמה.
אין לובשים טלית ואין מניחים תפילין בשחרית
של תשעה באב אלא רק במנחה.
בתשעה באב בבוקר אומרים קינות נבחרות וקינה
על השואה. אחד המתפללים יאמר קינות בקול ע"פ חלוקת הגבאי.
חל צום ט' באב במוצאי שבת - מאחרים להתפלל
ערבית בכ-15 דקות ע"מ לאפשר לכל הצבור לחלוץ
נעליים ולהגיע לביהכ"נ. אחר תפילת ערבית מברכים "בורא מאורי האש".
מסיימים תפילת שחרית ב"עלינו
לשבח". "שיר של יום" ו"אין כא-לקינו" אומרים לפני תפילת
מנחה.
במוצאי ט' באב מקדשים הלבנה. יש לטעום לפני
קדוש לבנה ע"מ לקדשה בשמחה. חל הצום ביום א' - מבדילים (לפני שטועמים).
10.
נספחים
א.
עניני אבלים ואבלות
1 . להלן
"סדר קדימויות" לגבי חיובי אבלים, הנוהג בביהכ"נ :
א. אבל
תוך ז' על אם או אב (כגון במנחה של היום השביעי ובתשעה באב. גם במקרה שהאבילות
נפסקה, כגון ע"י חג השבועות וכיו"ב, עדיין נחשב האבל כבתוך ז' לגבי
נידון דנן)·
ב. יאהרצייט על אם או אב, לחבר
ביהכ"נ. ג. חבר ביהכ"נ תוך ל' על אם או אב.
ד. יאהרצייט על אם או אב, לאורח.
ה. אבל
ביום בו הוא מפסיק לומר קדיש על אם או אב (י"א חודש).
ו. אבל תוך י"א חודש על אם או
אב.
ז. יאהרצייט או אבל על שאר קרובים
(ע"פ הסדר דלעיל).
2 . במקרה של
אבל תוך ל' ויאהרצייט, מן הראוי שהאבל יתפלל שחרית עד "אשרי", ומשם
ואילך יתפלל בעל היא"צ. במנחה וערבית יתפלל בעל היא"צ, כאמור לעיל.
3 . במקרה של דרגות
חיוב שוות, נהוג להקדים את האבל על אם לאבל על אב.
4 . במקרה של
דרגות חיוב שוות, יוקדם חבר ביהכ"נ לאורח. "חבר" לצורך זה יוגדר
ע"פ תקנון העמותה!
5 . בכל מקרה אין לערוך שני מנינים בעת ובעונה אחת ע"מ לאפשר
לאבלים נוספים לעבור לפני התיבה, חוץ מאבל תוך ז' המגיע למנחה של ערב שבת.
6 . אבל תוך ז'
שאין לו מנין בביתו רשאי לבוא לתפילות בבית הכנסת (רצוי להגיע ברכב), אך אין חלים
על בית הכנסת דיני בית אבל (ולכן יאמרו תחנון" וכד' בבית הכנסת).
7 . "יש להזהר שלא להתקוטט בבית
הכנסת כדי להתפלל לפני העמוד או כדי לומר קדיש, כי עיקר הקדיש הוא לתקן את עוון
חילול השם ולקדש שם שמים, וע"י המחלוקת גורמים לחילול השם".
(פני ברוך סי'
ל"ד)
ב.
עדיפויות עולים לתורה.
1 . להלן סדר
העדיפויות לעולים לתורה :
א. חתן ביום חופתו.
ב. נער בר מצוה או חתן בשבת שלפני
החתונה.
ג. בעל של יולדת הבאה לראשונה אחר
לידתה לביהכ"נ.
ד. חתן בשבת שאחר החתונה.
ה. בעל יאהרצייט על אם או אב, החל
באותו היום.
ו. אבי הבן הנימול באותו היום.
ז. אב שבנו ימול בשבוע הקרוב.
ח. בעל יאהרצייט בשבוע הקרוב.
ט. חתן בנישואים שניים בשבת שלפני
חופתו.
י החייב בברכת הגומל.
י"א. היוצא לדרך, החוזר מהדרך
או אורח נכבד.
2 . במקרה של דרגות חיוב שוות, יוקדם חבר ביהכ"נ לאורח.
"חבר" לצורך זה יוגדר ע"פ תקנון העמותה!
3 . נהגו לכבד את הרב
בהפטרות שבת שובה, שבת זכור ושבת חזון, ובעליה לתורה בעשרת הדברות.
בירורים הלכתיים.
ג.
סדר התפילה למי שאחר לבוא לבית הכנסת.
1 . על מנת
שתפילתו של אדם תחשב כתפילה בצבור עליו להתפלל תפילת שמונה עשרה בצבור (ואף אם
יצטרף אליהם לאחר שהצבור כבר התחילו תפילתם).
2 . המאחר לבית הכנסת, אחר שיניח תפילין
ויאמר ברכות השחר, יאמר: "ברוך שאמר", "אשרי",
ו"ישתבח".
3 . אם יש לו
זמן רב יותר, יאמר גם "הללו את ה' מן השמים", "הללו א-ל
בקדשו", שאר ה"הללויות", "ויברך דוד" עד "לשם
תפארתך", "הודו" עד "והוא רחום", ע"פ סדר עדיפויות
זה.
4 . בשבת יש לומר גם "נשמת כל
חי", וקטע זה קודם לשאר הפרקים.
5 . פסוקי דזמרה של יום חול קודמים לפסוקי דזמרה של שבת.
6 . אם אין בידו שהות
לומר לכל הפחות "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח",
יתחיל בברכות קריאת שמע.
7 . אם לא יוכל
לומר אף את קריאת שמע עם ברכותיה ולהצטרף לצבור לתפילת שמונה עשרה - יתפלל
ביחידות.
8 . יש אומרים
שאחרי התפילה יש להשלים את פסוקי דזמרה שדילג, אך ללא ברכה (כלומר ללא "ברוך
שאמר" ו"ישתבח").
9 . אם לא בירך ברכות השחר לפני תפילתו,
עליו להשלימן לאחר התפילה.
יש פוסקים שסוברים שאין לברך אחר התפילה
"אלקי נשמה", וספק ברכות להקל.
ד.
סדר ברכות השחר לניעורים כל הלילה .
1 . מי שלא ישן כל הלילה חייב בבוקר ליטול
ידיו אך ללא ברכת "על נטילת ידיים", אך אם נצרך לנקביו לפני הנטילה,
יטול ידיו ויברך.
2 . נחלקו הפוסקים במי
שלא ישן כל הלילה אם חייב לברך בבוקר ברכות התורה, ולכן לא יברך בעצמו אלא ישמע
הברכות ממי שישן בלילה. אם ישן ביום שלפני הלילה - יכול לברך בעצמו, ואם יישן ביום
שאחר הלילה - כשיקום משנתו חייב לברך ברכת התורה (אם לא שמע בבוקר מחברו).
3 . הנוהגים
כרמ"א יכולים לברך כל ברכות השחר בעצמם למעט ברכות "אלוקי נשמה",
"הנותן ליעף כח" ו"המעביר שינה מעיני" שבהם נחלקו הפוסקים אם
רשאי לברך בעצמו, וספק ברכות להקל ויראה לשמוע ממי שישן בלילה .
4 . שיעור שינה בלילה "שיתין
נישמין"- כעשרים דקות.
ה.
דיני
לולב של בית תכנסת.
1 . "ולקחתם לכס ביום הראשון" מכאן למדו שאין אדם
יוצא ידי חובה בלולב שאינו שלו ביום טוב ראשון של סוכות, אף אם הוא שותף בלולב.
2 . הנוטל לולב שאינו
שלו או לולב של בית הכנסת, צריך לקנותו ע"י הגבהה ג' טפחים ולהתכוין לקנותו.
3 . לאחר נטילת הלולב
יש לחזור ולהקנותו לרשות בית הכנסת ע"מ לאפשר לאנשים נוספים לצאת ידי חובה
בלולב (או להקנותו ישירות לחברו שרוצה לצאת בו ידי חובתו).
4 . אין להקנות
לולב לקטן (מתחת לגיל בר מצווה) ביו"ט ראשון לפני שיצאו בו ידי חובה, כי קטן
יודע לקנות ואינו יודע להקנות, ובכן לא יוכל לחזור ולהקנותו לבית הכנסת.
5 . הנותן
לחברו לולב ע"מ לצאת בו ידי חובה, יכול לתת לו "מתנה ע"מ להחזיר", ולאחר שנטל הלולב יחזור ויקנהו
לבעליו הראשון.
6 . בשאר ימי חול המועד אין צורך לקנות את הלולב.
